פסק-דין בתיק ע"פ 6809/09

השופט  י' דנציגר:

           ערעור על הכרעת הדין מיום 15.6.2009 וגזר הדין מיום 6.7.2009 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ג' נויטל) בת"פ 40353/07. במסגרת הכרעת הדין הורשע המערער בעבירות הריגה [לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)]; נהיגת רכב בשכרות (משקאות משכרים וסמים מסוכנים) [לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן : פקודת התעבורה אוהפקודה) ביחד עם סעיף 39א לפקודה וביחד עם תקנה 169ב(א)+(ג) ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961]; נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם (לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה); נהיגה ללא רישיון נהיגה (לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיף 38(1) לפקודה); נהיגה בזמן פסילה (לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה); נהיגה ללא ביטוח [לפי סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970] והפקרה אחרי פגיעה (לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה). במסגרת גזר הדין הושתו על המערער 7 שנות מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור את אחת העבירות הבאות: גרימת מוות (לרבות הריגה) או חבלה חמורה לאדם תוך שימוש ברכב, נהיגת רכב בשכרות (משקאות משכרים ו/או סמים מסוכנים) או עבירה של הפקרה אחרי פגיעה; 8 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור את אחת העבירות הבאות: נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה ללא ביטוח; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה בכל כלי רכב לתקופה של 20 שנים ותשלום פיצוי לאביו של רמי זוחוב ז"ל (להלן: המנוח) בסך 10,000 ש"ח.

העובדות על פי כתב האישום

1.             ביום 23.4.2007 נהג המערער על קטנוע ברחוב משה סנה בתל-אביב-יפו כשהוא מרכיב, כנוסע, את המנוח. המערער נהג בקטנוע במועד האמור בהיותו בלתי מורשה לנהיגה על רכב דו-גלגלי ובהיותו פסול מלנהוג לצמיתות, מחודש אוגוסט 2005. כן לא הייתה למערער פוליסת ביטוח תקפה. עובר לנהיגתו שתה המערער משקאות אלכוהוליים והשתמש בסם מסוכן מסוג קנאביס, ובעת נהיגתו היה שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים וסם מסוכן.

2.             במהלך נסיעתו ברחוב האמור סטה המערער ממסלול נסיעתו לימין הדרך, ללא כל סיבה סבירה ונראית לעין. הקטנוע השתפשף באבני השפה של המדרכה הימנית ופגע במעקה בטון מצופה גרנוליט. מעוצמת הפגיעה הועפו המערער והמנוח מן הקטנוע ונפלו ארצה. בסמוך לאחר התאונה, עזב המערער את המקום מבלי למסור פרטים וכן לא הגיש למנוח עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה.

3.             כתוצאה מהתאונה נגרמה למנוח פציעה אנושה בראשו וחבלות בחזהו. הוא פונה לבית החולים איכילוב, אגב ביצוע פעולות החייאה וללא הכרה, ושם נקבע מותו. מותו של המנוח נגרם מנזק חמור למוח בעקבות חבלת ראש, עם שברים בגולגולת ובעצמות הפנים. למערער נגרמו, כתוצאה מהתאונה, פציעות בברך ימין ובשתי הידיים והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים וולפסון בחולון.

4.             על פי כתב האישום, מותו של המנוח ופציעותיו של המערער נגרמו בשל אדישותו, חוסר זהירותו, קלות דעתו ופזיזותו של המערער, שמצאו ביטויים בכך שהמערער נהג בקטנוע אף שמעולם לא הורשה לנהוג ברכב מסוג זה ובהיותו פסול מלנהוג בכלל; נהג בקלות ראש; נהג כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים ותחת השפעת סמים, וסטה מנתיב נסיעתו לשולי הכביש ללא סיבה. לפיכך יוחסו למערער עבירות הריגה, נהיגת רכב בשכרות (משקאות משכרים וסמים מסוכנים), נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח והפקרה אחרי פגיעה.  

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

5.             בבית המשפט המחוזי טען המערער כי הוא אכן רכב על הקטנוע עם המנוח, אך לא הוא נהג בקטנוע אלא המנוח והמנוח איבד שליטה על הקטנוע ופגע במדרכה, וכך מצא את מותו.

6.             לאחר ששמע וראה את עדי התביעה ועדי ההגנה ולאחר שבחן ושקל את כל הראיות, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אשמת המערער בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום (לרבות עובדת נהיגתו של המערער בקטנוע בעת האירוע), הוכחה מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט המחוזי אימץ את עדויותיהם של עדי התביעה שהעידו כי המנוח, אשר חבש קסדה כחולה, היה הנוסע על הקטנוע וכי המערער, אשר חבש קסדה לבנה, היה הנהג. כן ראה בית המשפט המחוזי בעדותו של בוחן התנועה אלון ניסן (להלן: בוחן התנועה אוהבוחן) ובחוות דעתו ועדותו של פרופ' יהודה היס מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית כמחזקות את גרסת התביעה. ראיה נוספת באשר לזהות נהג הקטנוע מצא בית המשפט המחוזי בדברי העד מיכאל גרוס (להלן: מיכאל) בחקירתו במשטרה, לפיהם המערער התקשר אליו אחרי התאונה וסיפר לו כי המנוח ישב מאחור בזמן התאונה. בבית המשפט חזר בו מיכאל מן הדברים בטענה כי נמסרו לחוקרים מתוך פחד ולחץ, אך בית המשפט לא האמין לטענה זו והעדיף את הדברים שנמסרו בחקירה. תימוכין נוספים לגרסת התביעה מצא בית המשפט המחוזי באמרות שמסר המערער לחוקרת המשטרה.

7.             בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערער בקובעו כי המערער לא היה אמין וכי גרסתו לא הייתה מהימנה, באופן שחיזק את גרסת התביעה. כן דחה בית המשפט המחוזי את ממצאיו ומסקנותיו של המומחה מטעם ההגנה וקיבל את ממצאיו ומסקנותיו של בוחן התנועה, אשר הוצגו מטעם המאשימה. עוד נקבע כי חוות דעת ההזמה של בוחן התנועה שהוגשה על ידי התביעה ועדות ההזמה שלו מהוות "חיזוק במשנה תוקף" לגרסת התביעה ולדחיית גרסת מומחה ההגנה.

8.             בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחו כנדרש בפלילים גם היסודות המשפטיים של העבירות שיוחסו למערער בכתב האישום. לפיכך, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כאמור לעיל.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

9.             התביעה ביקשה מבית המשפט המחוזי להטיל על המערער עונש חמור מעבר ל-7 שנות מאסר בפועל, ועונשים נוספים. ההגנה ביקשה שיוטל על המערער עונש של 4 שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את כל השיקולים לקולא ולחומרה, השית על המערער: 7 שנות מאסר בפועל; עונשי מאסר על תנאי כמפורט ברישא לפסק דין זה; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה בכל כלי רכב לתקופה של 20 שנים ותשלום פיצוי לאביו של המנוח בסך 10,000 ש"ח.

10.          בין השיקולים לקולא שאותם שקל בית המשפט המחוזי: עברו הפלילי הלא מכביד של המערער(הכולל גזר דין בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית משנת 2002); המערער לא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל ויהא זה מאסרו הראשון בבית הסוהר; בעברו התעבורתי של המערער, הכולל 20 הרשעות קודמות, לא רשומה עבירה מסוג העבירות נשוא תיק זה. עבירת תעבורה אחרונה הרשומה לחובתו היא משנת 2004 ואין לחובתו מאסר על תנאי. כן נתן בית המשפט המחוזי דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער: המערער הינו אב לילדה, אין לו מקום מגורים קבוע, הוא מתגורר במוסך ומנסה להתפרנס (בית המשפט המחוזי התחשב במצבו הכלכלי של המערער לעניין סכום הפיצוי שהוטל עליו). כן התחשב בית המשפט המחוזי בכך שהמערער הביע צער על המקרה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענת סנגורו של המערער לפיה עבירת ההפקרה אחרי פגיעה שביצע המערער הינה ברף הנמוך של עבירה זו.

11.          בין השיקולים לחומרה שאותם שקל בית המשפט המחוזי: במעשיו ובמחדליו האסורים גרם המערער לתוצאה הקשה ביותר, מותו של אדם; המערער הורשע בעבירות שחלקן מן החמורות שבתחומן; עברו התעבורתי של המערער כולל 20 הרשעות קודמות ובהן 3 של עבירות של נהיגה במהירות מעל המותר ונהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף; המערער הרהיב עוז לנהוג בקטנוע בשכרות (כשרמת האלכוהול בדמו הייתה פי שלוש מאמת המידה לקביעת שכרות) ובהשפעת סמים; במועד התאונה היה המערער פסול מלנהוג על רקע רפואי; המערער נהג ללא רישיון נהיגה על קטנוע וללא ביטוח; המערער בחר במודע לעזוב את מקום התאונה ולא להגיש למנוח עזרה. בית המשפט המחוזי התייחס לפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין הצורך להחמיר בענישה של מי שהורשעו בהריגה תוך כדי נהיגה וניתח את רמת הענישה בעבירות בהן הורשע המערער.

הטענות בערעור

12.          המערער טוען - באמצעות בא כוחו, עו"ד אהוד מלמה - כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו בהכרעת הדין כי המערער היה זה שנהג בקטנוע. המערער טוען כי ממכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי עולה ספק סביר באשר לשאלה האם המערער היה זה אשר נהג בקטנוע, וכי משקיים ספק היה על בית המשפט המחוזי לזכותו.

13.          המערער טוען כי בהתנהלותו של בוחן התנועה נפלו פגמים ממשיים שכן "המטרה סומנה לפני בדיקת ממצאים אובייקטיביים". כן טוען המערער כי ממצאיו של בוחן התנועה, אשר הובאו כראיות הזמה לבית המשפט המחוזי, אינם תואמים את מהלך תנועת הקטנוע עובר לתאונה ואת הפגיעות שנוצרו על הקטנוע. לטענת המערער, הקטנוע נפל ימינה טרם הפגיעה במעקה הגרנוליט באופן שהנהג, ולא הנוסע, היה חשוף לפגיעה מהגרנוליט ברגע ההתנגשות. המערער טוען כי ממצאיו של בוחן התנועה אף אינם תואמים את ממצאיו של פרופ' היס, שכן על פי תיאורו של בוחן התנועה הצליח נהג הקטנוע לייצב את הקטנוע לאורך מסלול מסויים עד לנפילתו, דבר שיכול היה לעשות רק המנוח, אשר נהג לנהוג תחת השפעת משקאות משכרים, ולא המערער.